©2019 by di-arch.co.il. Proudly created with Wix.com

בנייה ירוקה

בנייה ירוקה (בנייה בת קיימא) הינה גישה מקיפה לתכנון, בנייה, הפעלה, הריסה או התאמה לשימושים חדשים של מבנים ושכונות במטרה לצמצם השפעה שלילית של בנייה על הסביבה, באמצעות שימוש בידע ובטכנולוגיות.

​הבניה הירוקה ממוקדת באיכות החיים של המשתמש והקהילה הסובבת, ומשלבת תחומי ידע שונים, במטרה להשיג שילוב מיטבי של חסכון באנרגיה, חסכון במשאבים, אקולוגיה, שמירה על שטחים פתוחים, אוורור, תאורה טבעית ומלאכותית ועוד.

קיימות

שימור אפשרות הקיום לטווח הארוך בכל פעולה שאנחנו מבצעים.

פעולה מקיימת היא כזו שמאזנת בין צרכים כלכליים, סביבתיים וחברתיים.

 
 

יעילות אנרגטית

צמצום כמות האנרגיה הנדרשת ובאופן ישיר גם צמצום פליטות פחמן דו חמצני (שגורם להתחממות הגלובלית) בפעולות שונות.

מבנה יעיל אנרגטית ישתמש בפחות אנרגיה בפעילותו השוטפת הכוללת חימום, קירור, תאורה, שימוש במעליות ובמכשירים חשמליים שונים.

להשגת יעילות אנרגטית במבנה נדרשת התאמה בין תנאי הסביבה, שימוש המבנה ותכנונו, מבחינת הפניית המבנה והפתחים שלו, שימוש בקירות ובחלונות מבודדים מבחינה תרמית, שימוש בתאורה טבעית ובמערכות חשמליות חכמות ועוד.

 

בידוד תרמי

בידוד תרמי הינו יכולתו של חומר לעכב מעבר חום דרכו. בידוד תרמי נכון של מעטפת המבנה הוא גורם מרכזי בהבטחת נוחות (תרמית) בחלל שבו אנחנו שוהים. בידוד תרמי מביא לחסכון בצריכת אנרגיה לחימום או לקירור, ובנוסף, מפחית (או מונע) היווצרות עיבוי (ובהמשך היווצרות עובש).

לחומרים שונים יכולת בידוד שונה. לאוויר, למשל, יכולת בידוד גבוהה, ובהתאם ככל שחומר כולא בתוכו יותר אוויר, הוא מהווה מבודד תרמי טוב יותר. יכולת הבידוד התרמי של חומר נמדדת בהתנגדות תרמית או במוליכות תרמית.

לקריאה נוספת בנושא- המועצה הישראלית לבנייה ירוקה

משאבים מתכלים

אמצעים טבעיים מוגבלים הקיימים בכמות סופית (מתכות שונות) או מוגבלים בשל תהליך היווצרות איטי עד איטי מאוד (עצים מסוימים, אבן, חול, נפט). שימוש מוגבר במשאבים אלה, כפי שקורה בדורות האחרונים, מדלדל את כמותם ולא מותיר אותם לדורות הבאים.

 
 

תקן ישראלי לבניה ירוקה (ת"י 5281)

התקן הישראלי לבנייה ירוקה מורכב מסדרת פרקים המגדירים מהי בנייה ירוקה בישראל ובעזרתו עמידתם של מבנים מסוגים שונים בפרמטרים ישראליים של בנייה ירוקה.

בדומה לתקנים מקבילים בעולם, התקן מבוסס על שיטה של צבירת נקודות בזכות עמידה בתנאי סף מתחומים שונים: אנרגיה, קרקע, מים, חומרים, בריאות ורווחה, פסולת, תחבורה, ניהול וחדשנות.
תקן זה מתייחס לרוב סוגי המבנים בישראל בבנייה חדשה (מגורים, משרדים, מסחר, ציבור, חינוך, בריאות וכד') וכן למבנים העומדים בפני שיפוץ משמעותי. למרות שמדובר בתקן וולונטרי יש עשרות רשויות מקומיות ותכניות בניין עיר המחייבות עמידה בתקן כתנאי סף לקבלת היתר בנייה.

(מקור- המשרד להגנת הסביבה)